“אני מנסה לספר משהו, וכל אימת שאני מחריש, אני מבחין שטרם אמרתי דבר. מין חומר נוזלי צמיג וקורן זוהר מופלא נשאר בתוכי ולועג למילים. האם זאת השפה שלא הייתה מובנת לי שם, ושכעת, מעט מעט, מבקשת להיתרגם בקרבי? היו שם התרחשויות, תמונות, קולות שמשמעותם מתהווה רך בתוכך; שלא נקלטו ולא אורגנו באמצעות מילים; שבהיותם מעבר למילים הם עמוקים יותר ומרובי משמעויות מהן.

אני חולם על אדם השוכח את לשונות תבל עד שבשום ארץ אינו מבין עוד את הנאמר.מה יש בה בשפה. על מה היא מכסה?מה היא לוקחת ממך? במרוצת השבועות שעשיתי במרוקו לא ניסיתי ללמוד לא ערבית ולא אחת מן השפות הברבריות. לא רציתי לאבד מכוחן של הקריאות הזרות….”

אליאס קנטי,קולות מרקש

 
שקיעה במרקש
בדרך לסהרה
נאת מדבר דאדס
סתת בפז