החייל/האמברט וולף

 

בשדה קר כלשהוא בעולם לא מדובר

הגברים הצעירים הולכים יחדיו,דקים גבוהים,

ואם כי צוחקים הם איש אל איש,השקט לא נשבר;

אין שום צליל אף שבקול הם קוראים.

יחדיו הם נזכרים במה שאהבו כאן לשווא,

אל האוויר דליל מכדי לשאת את דברם.

הם באו מאונס לכאן כשהיו נוער זהב,

ועכשיו הנעורים הם זיקנה, וזהבם הועם.

אך לבם לא השתנה, והם קוראים איש אל רעהו,

"מה הם עשו בחיים שקיבלו מידינו?

האם נהיו צעירים במקומנו,אחי,זהובים בזהבנו?

המחייכים הם בפני המוות,בזכות מותנו?"

בשדה קר כלשהוא בעולם לא מנותב

הצעירים מחפשים זה את זה עם שאלה בעיניים.

הם שואלים זה את זה,הצעירים,שלבם לב זהב,

על העולם שנגזל מהם בגן העדן בשמיים.

מוסוליני משמיע קול ב – 12 לאוקטובר 1940:

היטלר העמיד אותי תמיד בפני עובדות מוגמרות.

הפעם אחזיר לו כגמולו.הוא יגלה בעיתונים שכבשתי

את יוון.כך תחזור המשוואה לקדמותה.

בשעה שש לפנות ערב ב-10 ביוני דיבר מוסוליני ממרפסת הפאלאצו ונציה,מפקדתו בלב רומא,באוזני קהל גדול.ברהב אופייני הכריז,כי הגורל גזר שאיטליה תיכנס למלחמה.הכבוד,האינטרס ועתידה של המדינה מחייבים את יציאתה של איטליה לקרב.זה יהיה מאבק כנגד הדמוקרטיות בפלוטוקרטיות והריאקציוניות של המערב,שלא חדלו לבלום את מצעדו של העם האיטלקי קדימה ואף איימו עך עצם קיומו".שבירת המאחזים של הדמוקרטיות המערביות שהחניקו את מרחב ההתפשטות של איטליה והגבילו קשות את כוחה אפילו בגבולות הצרים של הים התיכון,חיונית לחירות האומה,הכריז.

לדעת מוסוליני,איטליה הפשיסטית נגררה שנים רבות אחרי גרמניה.בעבר הייתה השותפה הבכירה במגיעה עם היטלר,אך בעקבות ההישגים במדיניות החוץ של גרמניה וההתפשטות הטריטוריאלית שלה במחיצית שנות השלושים,התהפכו היוצרות.מוסוליני נפגע קשות מהורדתו למעלת דיקטטור מן המדרגה השנייה.עתה היה ברור יותר מאי פעם מקומה של איטליה בצל,מכוח עוצמתה הצבאית של גרמניה.העמידה על דרישתה העצמאית לכוח במסגרת הציר הייתה אחד ממניעיה העיקריים להצטרפותה למלחמה.

תחושות אלו של מוסוליני נתגלמו בחציית הכוחות האיטלקיים את גבול אלבניה ליוון בשעה שש וחצי בבוקרו של ה-28 באוקטובר.

מלחמה והתפשטות היו מובנות ומעוגנות בהשקפת עולמו של מוסוליני למן ראשית "הקריירה" שלו כארכי-פאשיסט.

מוסוליני קידם בברכ את המרכיב המהפכני והמטהר הטמון במלחמה ואת הכורח שבה על מנת שאיטליה תתנער מעברה ותתפוס את מקומה בקרב האומות הגדולות.

במהלך השנים שבהן הידק הפאשיזם את אחיזתו במדינה האיטלקית ובחברה שלה נותרה המטרה ריקה ממשמעויות מעשיות ראויות לציון.בקיץ 1923 אירעה תקרית דיפלומטית שהייתה קשורה ביוון והובילה למערכה צבאית קצרה ולכיבוש האי קורפו בידי איטליה ויושבה בעזרת פיצויים מידי היוונים.כעבור חודשים אחדים ויתרה יוגוסלביה על העיר פיומה השנויה במחלוקת והעבירה אותה לידי איטליה,מה שנתן למוסוליני הישג נוסף וקל בתחום מדיניות החוץ.לקראת סוף שנת 1926 נעשתה אלבניה למעשה מדינת לוויין כלכלית של איטליה.גם ההישג הזה היה שולי וחסר ערך.

אי השקט שתפית היטלר את השלטון בגרמניה ב-1933 יצרה בזירה הבין לאומית,הציע למוסוליני הזדמנויות חדשות וסלל לפני איטליה הפאשיסטית את הדרך תפקיד פעיל יותר בענייני אירופה.

במאי 1934 כובש מוסוליני את אדיס אבבה (אתיופיה) וענה על שני צרכים : 1.תצוגה של העוצמה הפאשיסטית לעיני העולם כולו והעם שלו.הצגת תכלית של הגבריות הלאומית. 2.גינוי של חבר הלאומים לתוקפנות האיטלקית והטלת עיצומים כלכליים אשר הזינו את השנאה כלפי בריטניה וצרפת באיטליה וחיזוק הפופלריות של מוסוליני ומשטרו (למעשה הוא חשב שחבר הלאומים לא יגנו ,אך הם גינו אותו ויצאו נגדו ובעקיפין זה הביא להתמרמרות של העם האיטלקי כנגדם,דבר שהוא ניצל לחיזוק מעמדו).

מזרח הים התיכון וצפון אפריקה (שבה הייתה לה מושבה בשם לוב החל מ-1912),היוו זה מכבר חלק מחלום ההתפשטות של האימפריאליזם האיטלקי.

פולחן הדוצ'ה הגיע לשיאו,אך למול התעצמותה של גמניה ומרכזיותה הפוליטית באירופה הבין מוסוליני שהדרך לעתידה המזהיר של איטליה טמונה רק בהידוק הקשרים עם היטלר.כך נתן מוסוליני אור ירוק למיליטריזציה של חבל הריין בידי גרמניה,במרס 1936,הסכים שאוסטריה חייבת ליפול לידי גרמניה,כפי שאכן עשתה בהסכם מחודש יולי ובנובמבר אותה שנה כונן את הציר עם גרמניה כחותם הסמלי ליחסים ההדוקים-שמרבית האיטלקים לא ששו לאמצם בחיבה רבה.

מוסוליני בז להם.הוא בז לפחדים ממלחמה.בנאום מרחיק לכת באוזני המועצה הפאשיסטית הגדולה ב-4 בפברואר 1939,דבר על מלחמה עם מעצמות המערב,שתכליתה להגיע למרחב מחייה בגרסה איטלקית."איטליה,אמר,מנותקת למעשה מן הים בשל שליטת בריטניה בים התיכון,המונעת ממנה את הגישה לאוקיאנוסים (ולפריחה כלכלית) במצרי גיברלטר במערב ובתעלת סואץ במזרח.מוקפת מדינות עוינות ובלי אפשרות למרחב הץפשטות,איטליה היא שבויה בים התיכון.משימתה שך המדיניות האיטלקית היא אפוא לפרוץ את סורגי הכלא ולצעוד לעבר האוקיאנוס.אך אם המצעד הזה יתנהל לכיוון האוקיאנוס ההודי או האוקיאנוס האטלאנטי,נמצא עצמנו ניצבים מול התנגדות אנגלית – צרפתית".

ב- 7 לאפריל 1939 סיפח מוסוליני את אלבניה,בשיכנוע של שר החוץ שלו ,צ'יאנו (היה זה פיצוי קטן על עוגמת הנפש שלו בעקבות כיבוש צ'כסלובקיה ללא הודעה מוקדמת על ידי גרמניה שהפרה למעשה את הסכם מינכן-סיפוח חבל הסודטים-משנת 1938,שהוא מוסוליני,תיווך בו.

כבר במאי אותה שנהבחן מוסוליני את האפשרות לנמצל את אלבניה למתקפה על יוון שמטרתה לסלק את בריטים מאגן הים התיכון.התוכנית האיטלקית הייתה להפוך את אלבניה למאחז שישלוט על הבלקן בלא מצרים.

אלא שלאחר כיבוש אלבניה בידי איטליה הציעו הבריטים ליוון ולרומניה לערוב לבטחונן והדבר רק קירב את איטליה אף יותר לגרמניה,באמצעות "ברית הפלדה"(ברית צבאית),שנחתמה ב-22 במאי 1939.

ב-3 לספטמבר 1939 ,הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה בעקבות פלישתה של האחרונה לפולין..מוסוליני ,תחת לחצי המלך,שר החוץ שלו ויועציו הצבאיים קיבל את ההחלטה לשמור על נייטרליות לעת עתה , אך הוא לא ויתר על חלומותיו לפעולה הירואית ,נגד יוגוסלביה שתביא לו את הנפט של רומניה.הם שכנעו אותו שאיטליה עדיין לא מספיק חזקה צבאית.

בפגישה בין צ'יאנו להיטלר בברלים ב-1 באוקטובר,הבהיר היטלר כי גורלן של גרמניה ואיטליה קשור קשר בל יינתק.תבוסה לגרמניה,פירושה קץ חלומותיה של איטליה להיות שליטת הים התיכון.היטלר אף רמז כי בשלב מסוים תוכל איטליה להרוויח מהאפשריות החיוביות שיצוצו כדי להצטרף בנחישות להתכתשות.מוסוליני לא יכל לשאת את האפשרות שניצחונה של גרמניה יבוא מהר מדי;שאיטליה בכל זאת לא תוכל לנצל את ההזדמנות.הוא ידע שאיטליה לא תהיה מוכנה לפני 1942 לכל המוקדם. הוא הרגיש כי נשאר בחוץ והדבר הכאיב לו מאוד.

זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה דיבר מוסוליני על התערבות של איטליה במועד כלשהוא לאחר מאי 1940.אך האופטימיות הזו התפוגגה חיש מהר.הגיעו אליו דיווחים כי הכנות חיל הים והיבשה לא יושלמו עד 1943-44 וחיל האוויר לא יהיה מוכן לפני אמצע 1941.

מוסוליני רצה חהיכנס למלחמה ,למרות הערכות הצבא,כבר באמצע 1941.התערבות שכזו תוכל להעניק לאיטליה הזדמנות יוצאת דופן שאין להחמיצה בשום פנים ואופן,להגשים אתהיעדים שמוסוליני קבע שנים רבות קודם לכן;לשים קץ לשליטה הבריטית צרפתית בים התיכון ולהפוך אותו לאגם איטלקי;בכך יעניק לאיטליה גישה לאוקיאנוסים כי זו הזירה הדרושה לכל כוח של ממש;ויעביר את הבלקן לשליטתה.הרעיון היה מלחמה מקבילה.כבר בסתיו 1939 שלח מוסוליני את מבטו לעבר יוגוסלביה במטרה להפוך את קרואטיה למדינת בובות (אפילו אנשי הצבא חשבו שזה במסגרת כוחם).

מוסוליני גרס,שעכשיו משבריטניה וצרפת נמצאות במלחמה עם גרמניה,אזי כל שינוי בדרך הפעולה כלפיהן יציג את איטליה כשפחה צייתנית של הדמוקרטיות ויצית סכסוך בינה לבין גרמניה.אם תשמור על נייטרליות,עלולה איטליה לאבד את יוקרתה בקרב אומות העולם כמעצמה גדולה לעוד מאה שנה וכמשטר פשיסטי לנצח נצחים.מכאן שהבררה היחידה היא לנוע לצד גרמניה למען מטרותיה של איטליה.

הוא עדיין נתקל בהתנגדות מבית-מהמלך.ביוני 1940 נפלה צרפת ותבוסתה של בריטניה נראתה כעניין של זמן.כעת רק מעטים בהנהגה האיטלקית פקפקו בסיכוייו של היטלר לנצח במלחמה.הדבר שינה מן הקצה אל הקצה את הגישה להתערבותה של איטליה במלחמה. האליטה השלטת כולה(פוליטיקאים,צבא,אנשי עסקים) התיישרה מאחורי הלוחמנות הדוגמטית של מוסוליני.ההכרעה הרת הגורל להכניס את איטליה למלחמה מול בריטניה וצרפת .התקבלה (ואיטליה לא הייתה מוכנה כך צבאית).

ב-17 ביוני,מייד לאחר שהכוחות האיטלקיים נכנסו בצעדים מהוססים לזירה הודיע ראש ממשלת צרפת,פטן,להיטלר על רצונו בשביתת נשק. איטליה לא הספיקה להשתתף כמעט במלחמה,למעט כמה פשיטות אוויריות שלא העלו דבר על קורסיקה.הדוצ'ה לא היה מסופק.הוא הגיש להיטלר רשימה של תביעות מידי הצרפתים.הרשימה כללה את כיבוש צרפת עד עמק הרון וויצור צרפת על ניס,קורסיקה,טוניסיה וג'יבוטי.חיל הים והאוויר הצרפתי יועברו גם הם לאיטלקים.היטלר לא הביע התנגדות ליצירת איזור כיבוש על פי דרישותיו של מוסוליני,אך הוא רצה לגלות גמישות כךפי צרפת על מנת למנוע את מעבר הצי שלה לידי הבריטים ואת מעבר ממשלת צרפת לצפון אפריקה.הוא אף קיווה לשכנע את בריטניה לבוא לשולחן המשא ומתן.הוא סירב לכלול את האיטלקים במחזה המפואר של חתימת הסכם שביתת הנשק.הוא עמד על כך שלאחר המשא ומתן עם גרמניה יושלם,תנהל איטליה משא ומתן נפרד על הסכם שביתת נשק משלה.מוסוליני היה נבוך מאוד וחש כי תפקידו משני.מוסוליני חשב לנצל את ההזדמנות ופתח במתקפה על כוחות צרפתים באלפים אך הם הובסו שוק על ירך.מה שהוסיף על ההשפלה הייתה המהלומה שספגו כחות קולוניאלים לוביים מידי כוח בריטי בצפון אפריקה ונפילתו בשבי של גנרל איטלקי.

מוסוליני היה מודע היטב לכך שאיטליה אינה כשירה למלחמה ממושכת.מכאן,שהניצחון חייב להיות מהיר.לנוכח נחישותה של בריטניה להמשיך במלחמה (חרף ניסיונות גישוש להסכם של הגרמנים) תלה מוסוליני את יהבו בפלישה גרמנית לבריטניה והציע את השתתפותו.הוא נדחה על ידי היטלר.בתגובה קיווה שהגרמנים יוכו שוק על ירך.במצב שבו בריטניה וגרמניה סובלות מחולשה ניכרת,תוכל איטליה להפיק את המירב.רעיון ראוי כשלעצמו.לבד מההישגים הגדולים על חשבון צרפת,כללו היעדים הטריטוריאלים שגיבש צ'יאנו את נטילת מלטה וסומלילנד הבריטית מידי בריטניה וכן שליטה למעשה במדינות שהיו בעבר בשליטת בריטניה במזרח התיכון ובצפון אפריקה (כולל מצרים),שישמרו על עצמאות להלכה בלבד..

נקודת התורפה בה יכלו האיטלקים להסב נזק מרבי לאנגלים הייתה מפון אפריקה,ששם הייתה נוכחות בריטית רופפת (עדיין9 והאיטלקים עלו עליהם מבחינת כוחות ושווים מבחינת ציוד(בנקודת הזמן הזו-1941).מוסוליני היה נחוש להחיש את קצב ההתקדמות על פני 560 ק"מ של מדבר לוב לאלכסנדריה,לגרש את הבריטים ממצרים ולהשלטעל תעלת סואץ,קודם שיהיה אפשר להגיע להסכם שלום.בסוף יוני יורט מטוסו של מרשל בלבו-מפקד הכוחות האיטלקים בצפון אפריקה שהיה אמור להוביל את ההתקפה באש כוחותיו סמוך לטוברוק והחליפו גרציאני שבילה את שארית הקיץ במציאת תירוצים וסיבות מדוע לא לנצל כראוי את היתרון שהתגלה כקצר טווח.בספטמבר התקדם 100 ק"מ לתוך מצרים וכבש את בסיס סידי בראני המבוצר.אך הוא לא גילה כל עניין להמשיך להתקדם לכיוון אלכסנדריה למרות נסניונות הדרבון של מוסוליני.למוסוליני לא נותר מה לעשות ובגאוותו וברגישותו סירב להצעתו של היטלר לשגר כוחות לעזרתו במאמץ במצרים.בפרק הזמן הזה העמידו הבריטים כוחות חזקים אל מול האיטלקים.ההזדמנות שהייתה אפשרית בעזרת סיוע גרמני,הוחמצה.

תקוותו האחרת של מוסוליני הייתה הבלקן.לא רק יוגוסלביה, עכשיו הוא גם דבר על יוון(בעידוד מאסיבי של צ'יאני-שר החוץ שראה עצמו כשליט האזור).

מאז כיבוש אלבניה ב-1939 נזהרו היוונים מהאיטלקים.האיטלקים מצידם בנו דרכים באלבניה שהובילו ליוון.ערב פלישת גרמניה לפולין ,העמיק המשבר וגבר המתח בין יוון ואיטליה.כוחות איטלקים הוזזו לזמן מה לגבול אלבניה יוון ומטוס חדר לתחום האווירי של יוון.ב-16 באוגוסט 1939 הצטווה בדוליו (רמטכ"ל צבא איטליה) להכין תוכנית פלישה ליוון,אך היא הסתיימה בלא כלום.בגלל אי הצטרפותה עדיין למלחמה הוסגו כוחותיה 20 ק"מ מהגבול (כוחות איטליה).באזור שרר שקט עד לכניסתה של איטליה למלחמה ביוני 1940.

ימים אחדים לאחר כניסת איטליה למלחמה שוב עלו הטמפ' ביבשת עקב שמועות-שהופצו והוכחשו מיד בידי יואניס מטאקסאס,הרודן המשמים של יון,שנראה יותר כראש עיירה קטנה מאשר כראש מדינה ולמרבה האירוניה רחש הערצה רבה לאיטליה שם גר שנים אחדות-כי הבריטם מנצלים לרעה את הנייטרליות של יוון ופורשים ספינות קרב במי החופים שלה.מוסוליני ידע שהגרמנים אינם מעוניינים בהרחבת המלחמה בשלב זה גם לבלקן ולכן יש להשהות את התוכניות הגרנדוזיות שכללו לא רק את יוון,אלא גם את קרואטיה,כרתים,שטח חסות בצפון אפריקה שיכלול את מצרים,טוניסיה,אלג'יר,מרוקו וכן כיבוש קורסיקה.הוא הודיע לטאקסאס שמדיניותו כלפיהם לא השתנתה אך המשיכו לעבוד על התוכניות הצבאיות לכיבוש יוון,יוגוסלביה וכן נקיטת צעדים להבטחת טיצ'ינו,המובלעת של דוברי האיטלקית בשווייץ אם אכן הגרמנים,על פי השמועות, יפלשו גם לשם.

אלא שבבלקן נותרה יוגוסלביה ולא יוון בראש סדר הקדימויות של איטליה.

היטלר לא התנגד לרעיון זה,אך לא חשב על פלישה איטלקית בזמן זה היות וזה יצית את הרוסים ויערבם,דבר שעדיין הגרמנים לא מוכנים להתמודד עימו מבחינת לוח הזמנים שקבעו לעצמם.

ב-20 בספטמבר העביר מוסוליני את מעייניו ליוון וזנח את יוגוסלביה.

צ'יאנו היה הרוח החיה מאחורי התוכנית.הוא היה מודע לגודל זעמו של מוסוליני על שגראציאני מתמהמה ואינו יוצא למתקפה בצפון אפריקה.ברומא הוא אמר למוסוליני שההתקפה על מצרים תתבצע תוך ימים ספורים אך לצ'יאנו אמר שההכנות טרם הושלמו והאחרון התרשם שהמתקפה תצא רק בעוד חושיים וחצי.הוא דיווח על כך למוסוליני שרתח.צ'יאנו זיהה אתת ההזדמנות שנפלה לידיו ובניצול ערמומי של הפסיכולוגיה של הדוצ'ה קרא למתקפה על יוון.מוסוליני נטה בכל מקרה לפעול נגד יוגוסלביה.עתה שכנע אותו צ'יאנו בלי קושי לכלול גם את יוום בתוכניות להתפשטות בבלקן.לאחר שנגזלה ממנו שעת התהילה בצרפת ולנוכח הסיכוי לעיכובים ממושכים בצפון אפריקה,עמד מוסוליני על הקסם הטמון בניצחון הקל על היוונים,אומה שהוא בז לה מעומק ליבו.

צ'יאנו ראה מדו הזדמנות להעצים את בסיס כוחו הוא.אלבניה כבר שימשה למעשה מעין אחוזה אישית שלו,שנוהלה בידי עושה דברו פרנצ'סקו ג'קומוני.קרץ לו הסיכוי להרחיב את תחום שלטונו ולזכות בתהילה בלא מאמץ.ב-10 באוגוסט העיר את האנטגוניזם הקיים ממילא אצל מוסוליני כלפי היוונים.ג'קומוני העביר לצ'יאנו את הסיפור בדבר הרצח הבוגדני של לוחם החופש האלבני,דאוט הודג'ה,בידי סוכנים יוונים,ותיאר אותו באוזני מוסוליני כעדות לחוסר המהימנות של היוונים.למעשה לא היה הודג'ה אלא גנב בקר ומנהיג כנופיהה מקומית,בעל הסטוריה ארוכה של אלימות ופשעים אכזריים,שנתפס והוצא להורג בעריפת ראש בידי פושעים יריבים-אלבנים,לא יוונים-חודשיים קודם לכן.אך מוסוליני לא נזקק לשכנוע רב.מנגנון התעמולה של איטליה נכנס מיד לפעולה,הילל ושיבח את מעלותיו הפטריוטיות של הודג'ה וגינה את יחסו של המיעוט היווני כלפי האלבנים באזור הגבול באפירוס,שחבר לאלבניה בצפון יוון.

בעבור הגרמנים,שמירת המכסה על המים הרותחים בבלקן עמדה במקום גבוהה בסדר העדיפויות.ב-20 ביולי סיפר היטלר לצ'יאנו כי הוא מייחס חשיבות שאין למעלה ממנה לשמירת השלום באזור הדנובה והבלק.בסוף יוני הצביעו האינטרסים הסובייטים בחבל הדנובה במפורש על סיפוח בסרביה וצפון בוקובינה-בסרביה היא אזור ברומניה שבעבר היה חלק מרוסיה הצארית.גם הונגריה הייתה נתונה במחלוקות גבול קשות עם רומניה.אלה יושבו רק בסוף אוגוסט בתיווך גרמני איטלקי שאנס את הרומנים לוותר על נתחים גדולים מטרנסילבניה והעביר את החלק הארי שלהם לטובת הונגריה.הגרמנים היו להוטים למנוע הפרות סדר באזור,כדי לשמור על אחיזתם בנפט מהבארות של רומניה בפלוישטי וכדי למנוע חדירות נוספות של הסובייטים מעבר לגבול.הרחקת הרוסים(שתחום האינטרסים ההגנתיים שלהם היה עד מתחם הבוספורוס) והבריטים (שהיו ערבים לעצמאותה של יוון מאז 1939 ונדמה שהם מוכנים לנצל לצרכיהם כל מהומה ביוון ובים האגאי)מןהבלקן הייתה חיונית לגרמנים.פעולה איטלקית אימפולסיבית נגד יוגוסלביה עלולה להוביל להתערבות סובייטית ופעולה נגד יוון עלולה להכניס את הבריטים בדלת האחורית.לכן לקראת אמצע אוגוסט הועבר מברלין לרומא מסר בצינורות הדיפלומטים,כי פעולה איטלקית בבלקן אינה רצויה בשלב זה.היעד העיקרי של איטליה חייב להישאר מצרים ותעלת סואץ.

מוסוליני אומנם ויתר על יוגוסלביה (שהדרך היחידה לתקוף אתה הייתה עם עזרה גרמנית מצפון,כדי להימנע מאבידות כבדות),אך הוא סירב לוותר על האפשרות לתקוף את יוון בהזדמנות הראשונה.זה היה אמור להיות ניצחון איטלקי שאינו צמוד לעגלתה של גרמניה.זאת ועוד: הוא יבטיח שהבלקאן יישאר בתחום ההשפעה של איטליה ויסכל את האפשרות,שדיבורים עליה החלו להתפשט ברבים,כאילו למרות כל דברי ההרגעה,הגרמנים מתכוונים להטביע את חותמם באזור.

בין ה-19 לספטמבר וה-22 לספטמבר שהה ריבנטרופ ברומא ובקש ממוסוליני לחתום על ברית צבאית עם יפן וגרמניה.פירושו של דבר היה פחות סיכויים של פלישה גרמנית קרובה לאנגליה וכן שהמלחמה הולכת לארוך זמן ולמוסוליני יש יותר סיכוויים לקחת בה חלק משמעותי ולזכות ביותר נתחים.(שטחים במצרים בכיוון סואץ והשמדת בסיס כוחם של הבריטים במזרח התיכון ללא עזרה של הגרמנים).

ב-27 לספטמבר נערך ההסכם המשולש.

ב-4 באוקטובר נערכה פגישה בין היטלר למוסוליני במעבר ברנר בה נידונו ענייני מלחמה כמו המצב עם צרפת,סוגיית ההתערבות של ספרד והמערך בים התיכון.מוסוליני היה במצב רוח מרומם.הוא ציפה שאיטליה תנחל הישג במצרים, שיעניק לה את התהילה אותה היא רודפת כבר 300 שנה.מוסוליני קיבל תמיכה גרמנית מחודשת בתביעותיה הטריטוריאליות של איטליה נגד צרפת:ניס,קורסיקה,טוניס וג'יבוטי..

מוסוליני חזר לרומא במצב רוח מרומם.

אולם בתןך ימים התחוללה סערה:הגרמנםפ פרשו כוחות ברומניה.הבטחת שדות הנפט של פלוישטי הייתה חיונית מאוד לגרמנים.הנפט היה חיוני גם לאיטליה.מוסוליני התייחס אל הדנובה מאז ומעולם כאזור בעל אינטרס מיוחד לאיטליה.זה פשר הרגישות המיוחדת בנושא;רגישות מיוחדת הייתה גם באשר ליחס שקיבלה איטליה משותפתה לציר.מוסוליני זעם לאחר שמע מהעיתונות כי 15,000 חיילים גרמנים נכנסו לרומניה.הייתה זו תזכורת בלתי רצויה בעליל למנהגו של היטלר לדווח לו על פעולות גרמניות לאחר מעשה.

צ'יאנו אמר שיש לאזן את הכיבוש של רומניה בפלישה ליוון.ריבנטרופ ניסה לפייס את צ'יאנו בטלפון והזכיר לו כי הנושא עלה בעת פגישתם ברומא ב-19 בספטמבר,אך צ'יאנו התעלם.

יומיים לאחר מכן החליט מוסוליני לתקוף את יוון ברגע שיושלמו ההכנות

ב-12 באוקטובר,בשובו לרומא לאחר ימים אחדים של סיור אצל הארגונים הפשיסטיים בצפון המדינה,שמע בכעס על עיכוב נוסף בפתיחת המתקפה המיוחלת בצפון אפריקה,בפיקוד גראציאני.הדיווחים מרומניה רק הרגיזו אותו יותר.כוחות גרמניים החלו מגיעים לבוקרשט.מה עוד: בכירים במשרדו של ריבנטרופ ניסו למנוע את הדיווחים בעיתונות האיטלקית;ויש להניח כי אנטונסקו (רודן רומניה) יתנה הצבת כוחות איטלקיים ברומניה בהסכמת הגרמנים.מוסוליני הרגיש מושפל.

כך,בפרץ יוצא דופן של תרעומת ועלבון התקבלה ההכרעה הרת הגורל קוף את יוון.תחושת השפלה אישית ורגישותו למעמדו בקרב העם האיטלקי הניעו את מוסוליני לפעול.ניצחון מהיר ביוון יביא את האיזון,נתח מהשלל(סוף-סוף) ויוקרה וחיזוק מעמדו שלו.חשוב לציין:אירוע רומניה היה רק גורם בקביעת העיתוי של הפליה ולא הגורם לעצם קיומה,כפי שראינו קודם,זה היה בתכנון זמן רב,במסגרת התוכניות של מוסוליני לשלוט בבלקן ובים התיכון.

ב-16 באוקטובר נודע למוסוליני כי ההתקפה במצרים תצא רק בעוד חודשייםעכשיו יוון היא בסר העדיפויות.

ב-15 באוקטובר זימן מוסוליני מפגש של ראשי צבאו בשעה 11 בחדר העבודה בפאלאצו ונציה.הוא פתח בהטוויית המבצע: כיבוש כל החוף הדרומי של אלבניה והאיים היונים,זנטה,קפלוניה וקורפובשלב הראשון ובשלב השני כיבוש כל יוון והוצאתה מכלל פעולה.הדבר העריך,יחזק את מעמדה של איטליה בים התיכון מול בריטניה ויבטיח שיוון תישאר בתחום השליטה הפוליטי כלכלי של איטליה..מועד הפלישה:ה-26 לאוקטובר.

בעקבות דרישה צבאית נדחה המועד ביומיים.מועד חדש : 28 לאוקטובר 1941.

ההכנות הצבאיות היו בחופזה,בחוסר הגיון ובבלבול גמור.העברת הכוחות ההמונעים לאלבניה לא תושלם במועד,כך התבררשכן הנמל בדוראצו היה צפוף מדי.גם מזג האוויר היה גרוע ואף החמיר והלך,מה שחיבל יותר בהעברת הכוחות והפך את הדרכים באלבניה לביצות טובעניות.בוריס,מלך בולגריה סירב להצטרף למתקפה ולבסוף התברר שמאזן הכוחות לא היה כל כך לטובת האיטלקים כמו שחשבו קודם.לא זו בלבד שמספר החיילים האיטלקים לא היה כפול משל היוונים,אלא שהיה שיוויון עוד לפני גיוס עתודות המילואים של היוונים.מפקדי השטח באלבניה רצו שיקול דעת בקביעת מועד היציאה למבצע,אך מוסוליני התעקש על ה-28 באוקטובר ואין בלתו.גורם מכריע בקביעת העיתוי היה חששו שמא היטלר,שהיה עסוק באותם ימים בשיחות עם פטן ופרנקו,יגלה את דבר במבצע וישים לו קץ.למרות כל זאת,הם כולם דברו על "טיול קל".הניצחון המהיר היה חיוני.הדוצ'ה היה להוט למנוע מן הבריטיחם ואולי אף מן הטורקים,להתערב במערכה ממושכת כלשהיא.לכן רצה וציפה להסתערות מוחצת שתחולל התמוטטות מוחלטת בתוך שעות.

כשהיטלר יצא מפגישתו עם פרנקו ופטן ושמע על הפלישה הוא יצא מכליו.הוא דאג שמא הפעולה האיטלקית תצית את הבלקן ותיתן לבריטים תואנה להקים בסיסי אוויר באזור.הוא חשב שזו נקמתו של מוסוליני על נורבגיה וצרפת(על נורבגיה שמע לאחר הפלישה ולצרפת לא הורשה לפלוש יחד עם הגרמנים).

ב-28 באוקטובר נפגשו היטלר ומוסוליני בפירנצה והאחרון חייך וסיפר על חציית הצבא האיטלקי את גבול אלבניה יוון.

ההתקפה הייתה כשלון.ההתקדמות נעשתה בתנאי מזג אויר קשים.גשם ללא הפסקה והטנקים והארטילריה האיטלקיים שקעו בבוץ.שבילים נתגלו כלא עבירים ונחלים עלו על גדותיהם.המטוסים קוקעו בשל ערפל סמיך ופעילות אוניות הצי נפגעו מהים הסוער.כעבור זמן קצר התגלה מחסור בציוד,דלק,תחמושת ובכוח אדם.גם האימונים הלקויים והפיקוד הלא ראוי של הכוחות האיטלקיים תרמו את חלקם לכישלון החרוץ.אך מעבר לכל אלה הייתה ההגנה של היוונים על ארצם קנאית וקשוחה למן הרגע הראשון.הם הכירו את השטח ומערכי ההגנה שלהם היו מאורגנים ממערכי ההתקפה של האיטלקים.בתוך מעט יותר משבוע אולצו האיטלקים להפסיק את מתקפתם על אפירוס.בחלוף עוד שבוע די היה במתקפת נגד יוונית אחת כדי להניס את האיטלקים אל מעבר לגבול אלבניה.כאשר כל נסיונות ההתקדמות כשלו בשל מזג האוויר הקשה נתייצבה החזית 50 ק"מ בשטח אלבניה.

האטלקים הושפלו.

באמצע נובמבר נפגע הצי האיטלקי שעגן בטראנטו שבדרום המדינה קשות במתקפת טורפדו בריטית.כמחצית מספינות הקרב האיטלקיות יצאו מכלל פעולהבמהלומה אחת שונה לבלי הכר מאזן הכוחות הימיים בים התיכון.בראשית דצמבר ספג גרציאני-שהמתקפה שלו בלוב הוקפאה,שכן נאמר לו מפי מוסוליני,שיוון קודמת לכל פעילות אחרת- את הראשונה במכות המחץ של הבריטים בצפון אפריקה.עד אמצע דצמבר גורשו הכוחות האיטלקיים ממצרים.עם תחילת השנה הפכה הנסיגה למנוסה מבוהלת.עד סוף ינואר 1941 התקדמו הבריטים יותר מ-320 ק"מ בתוך המדבר,תופסים 113,000 חיילים איטלקים בשבי ויותר מ-700 כלי ארטילריה.זו הייתה אחת התוצאות החשובות שנודעו להחלטה לפלוש ליוון. מה שהיה אמור להיות מאמץ צבאי חיוני,ההתקדמות בתוך שטח מצרים לסואץ מול כוח בריטי חלש עדיין,התערער לחלוטין עקב ההרפתקה היוונית המיותרת.

ההחלטה לפלוש ליוון הייתה פציעה עצמית קשה.הדבר היחיד שיכול היה לתקן את המצב היה סיוע גרמני,דבר שמוסוליני ביקש להימנע ממנו.מבחינת היטלר,יוון הייתה אירוע משני.הוא ביקש דגים גדולים יותר.ביקורו של מולוטוב בברלין,באמצע נובמבר,מיקד את מעייניו בצורך להתקדם בהכנות להתקפה על ברית המועצות באביב שלאחר מכן.לקראת אמצע דצמבר קיבל מבצע ברברוסה הילה של הנחיה צבאית.יוון הייתה סתם הסחת דעת לא רצויה.היטלר רצה שקט בבלקן אך עתה לא יכול היה להתעלם מן האיום של נוכחות בריטית צבאיץ בנקודה כה פגיעה.אנשי התיכנון הצבאי הגרמני הוכרחו עכשיו לייחד שימת לב לפעולות ביוון.עד סוף נובמבר אותה שנה כבר הוכנו התוכניות לכיבוש יוון.במרס 1941,כאשר הגיע לבסוף היטלר למסקנה שאין מנוס ממבצע גדול לסילוק הבריטים מכל השטח היבשתי של יוון,כבר היה כוח האדם הגרמני הפרוש שם גדול בהרבה מכפי שחשבו תחילה על חשבון כוח האדם שהיה אמור לטפל באגף הדרומי של "ברברוסה".הגרמנים לא ציפו למעורבות כה יקרה ביוון.

היטלר טען שלולא החיפזון של מוסוליני הוא היה מקדים את ההתקפה על ברית המועצות בשבועות אחדים.

תוצאות חמורות יותר היו למעשה בחזית הצפון אפריקאית.מעמדה של איטליה ערב היציאה להתקפה בצפון אפריקה היה עשוי להיות מוצק יותר אילו נכבשו טוניס ומעל לכל מלטה,לאחר כניסתה למלחמהההכנות לצעדים אלו לא החלו מעולם.גרציאני דחה את המבצע שם ,בצפון אפריקה כמה פעמים,כי ידע שאין לו מספיק כוח למתקפה נרחבת בשטח מצרים ולמרות שצמרת הצבא האיטלקי הסכימה לעזרה גרמנית,מוסוליני טירפד זאת בתואנה שזו משימה איטלקית.זאת ועוד,מאוקטובר ואילך הופנו משאבי כוח אדם וציוד רבים לא לצפון אפריקה אלא ליוון.בין אוקטובר 1940 למאי 1941 הוקצו למבצע ביוון פי חמישה כוחות,פאחד ושליש ציוד,פי שלושה וחצי אוניות סוחר וכפליים ויותר ספינות ליווי מלאה שנפרשו בצפון אפריקה.תוצאות ההסטה של המשאבים הללו התבררו היטב לאחר תחילת המתקפה הבריטית,בדצמבר.הגרמנים ידעו זאת ומזכרים רשמו שאין לצפות למתקפה מוצלחת של האיטלקים לבדם על מצרים(היכן שהייתה באמת נחוצה כדי לעמוד מול הבריטים).

תוצאות מיידיות: 150,000 איטלקים מתים למול 90,000 יוונים.

אפריל 1941 גרמניה כובשת את יוון למשך שלוש וחצי שנים.הכיבוש הגרמני הביא איתו מעבר לדיכוי כם היפר-אינפלציה ותת תזונהץכ-100,000 בני אדם מתו ברעב בחורף 194201941.רק מעטים מיהודי יוון שרדו את המעצרים והמשלוחים למחנות המוות הנאציים.המחלוקות הפנימיות העמוקות והבלתי ניתנות לגישור שנוצרו במהלך הכיבוש וצצו על פני השטח לאחר השחרור גררו את המדינה למלחמת אזרחים מרה ואכזרית בין 1946-1949.

לנוכח האירועים בצפון אפריקה בסוף אותה שנה,ייתכן שאילו היא אכן נדחתה,לא הייתה יוצאת אל הפועל כלל.וכל עוד הייתה יוון עצמאית ונייטרלית,ייתכן שהבריטים השקועים עד צוואר בצפון אפריקה היו נמנעים מהתערבות שהייתה נתפסת בהכרח בעיני הגרמנים כאיום,לא רק על שדות הנפשט של רומניה.יוון הייתה עשויה לחמוק מציפורני הכיבוש והשיעבוד הגרמניים.אילולא פלש מוסוליני ליוון במועד שעשה זאת,ייתכן שהמלחמה בים התיכון הייתה לובשת אופי שונה בתכלית.