לקטופילים ולקטופובים:אוהבי חלב ושונאי חלב

כאשר נתבקשה ארצות הברית לסייע בהזנת המדינות המתפתחות,בימים הקשים שלאחר מלחמת העולם השנייה,בחרו כמובן פקידי הסוכנות לפיתוח בינלאומי בחלב כנשק היעיל ביותר למלחמה ברעב.בשנים 1955-1975 שיגרו סוכנויות ממשלתיות שונות מיליוני טונות של חלב (בעיקר בצורת אבקה)לארצות נזקקות ברחבי העולם.למרות העובדה שהחלב היה עודף ושהאמריקאים עצמם לא אהבו להשתמש באבקה,חשו החוואים,עובדי הסוכנויות והמדינאים שהם עושים מצווה.אך מייד עם הגעת המשלוחים לאפריקה,דרום אמריקה,אוקיאניה ומקומות נזקקים אחרים,נפוצה השמועה שהאנשים חולים משתיית חלב אמריקאי.

בשנת 1962 החלו להגיע 40 מיליון ק"ג אבקת חלב כחלק מתוכנית "מזון לשלום" של ממשל קנדי.לא עבר זמן רב והברזילאים החלו להתלונן על עוויתות,כאבי בטן,שלשולחם ותחושה של נפיחות.טענו הפקידים הנעלבים:הם לא מערבבים את האבקה עם מים ומרתיחים.טענו למולם הברזילאים:אנו עושים זאת ועדיין סובלים .

חשוב לציין:הברזילאים ובייחוד השכבות העניות שלה,שניזונו מקצבת הסעד הם עירוב גנטי של אפריקאים ואינדיאנים ומהגרים אירופים.לאפריקאים רבים רבים אין מסורת כלל של שתיית חלב וכל שבטי האינדיאנים ללא יוצא מן הכלל,לא הכירו זאת כלל בטרם הגיעו האירופים ובהמות הבית שלהם.

במקביל חילק הממשל האמריקאי עודפי חלב גם לאמריקאים נזקקים,כחלק מתוכניות המלחמה בעוני.באמצע שנות ה-60,רופאים אמריקאים שטיפלו בילידי אמריקה ובאוכלוסיות הגטאות שמו לב לעובדה שכושים ואינדיאנים סובלים מסימפטומים לא נעימים בעיכול לאחר שתיית ולו כוס חלב אחת.בשנת 1965 גילה צוות רופאים חוקרים בבית הספר לרפואה ג'ון הופקינס את הגורם לכך:אחוז גדול מהאנשים שדיווחו על בעיות מעיים שמקורן בשתיית חלב לא היו מסוגלים לעכל את הסוכר המצוי בחלב.סוכר זה נקרא סוכר חלב (לקטוזה) וידוע בשמו הכימי רב סוכר או סוכר מורכבכל סוגי חלב היונקים מכילים סוכר חלב,פרט לחלבם של של בעלי הרגליים הסנפיריות-כלבי ים,אריות ים וסוסי ים.(חשיבותם תתברר בהמשך).פרודות סוכר החלב הן מורכבות מכדי לחדור מבעד לדופן המעי הדק.הן חייבות להתפרק לחד סוכרים או לסוכרים רגילים,בעיקר גלוקוזה או גלקטוזה,לפני שהן מסוגלות להיספג בדם ולשמש מקור לאנרגיה.המעבר מסוכר-חלב לסוכרים רגילים תלוי בפעולה הכימית של אנזים הידוע בשם תסס-החלב(לקטזה)חוקרי ג'ון הופקינס גילו,ש – 75% מהשחורים המבוגרים סובלים מחוסר באנזים זה,לעומת כ – 20% מהאוכלוסייה האמריקאית הלבנה.לאחר שתיית כוס חלב,אנשים החסרים את תסס החלב אינם מסוגלים לספוג את סוכר-החלב.אם החסר הוא חמור,מצטבר סוכר-החלב במעי הגס,מתחיל לתסוס ומעורר שחרור גזים.המעי מתמלא,מתנפח במים וסוכר החלב מופרש מהגוף כצואה נוזלית לגבי חלק מחסרי תסס-החלב,אפילו כמות קטנה שהם מוסיפים לדגני השחר עשוי לגרום לסימפטומים קשים.

לאחר גילוי הבסיס הבילוגי לאי היכולת לעכל חלב,מיהרו חוקרי רפואה לזהות אוכלוסיות נוספות שאינן מסוגלות לעכל את סוכר-החלב.תחילה נקבע שחסרי תסס-החלב אינם נורמאלים,אך עד מהרה הסתבר שהמצב של חסר תסס-החלב בגיל מבוגר הוא המצב הנורמאלי ואילו כמות סבירה של תסס-החלב אצל בני אדם מבוגרים היא המצב הלא נורמאלי,ממש כפי שהיא לא נורמאלית אצל כל היונקים כמעט.פחות מ-5% מהסינים,יפנים,קוראנים ומזרח אסיאתים אחרים מסוגלים לספוג סוכר-חלב;בקרב חלק מהאוכלוסיות האסיאתיות והאוקיאניות-כמו תושבי תאילנד,ניו-גיניאה והאבוריג'ינים באוסטרליה-אחוז המבוגרים המסוגלים לעכל סוכר-חלב שואף לאפס.במערב אפריקה ובמרכזה-מולדת הכושים של ברזיל וארה"ב כנ"ל.זו הסיבה שהברזילאים סבלו מכאבי בטן:קורבנות של אי ספיגת סוכר-חלב ולא שתיית מים מזהמים.

הריכוז הגדול ביותר של אנשים המסוגלים כן לעכל סוכר-חלב נמצא באירופה,צפונית לאלפים.95% מההולנדים,סקנדינבים,דנים,שוודים יכולים לעכל סוכר-חלב במשך כל ימי חייהם ובכמויות גדולות.דרומית לאלפים אפשר למצוא רמות גבוהות עד בינוניות של תסס-החלב,היורדות לבינוניות עד נמוכות בספרד,איטליה ויוון וברק היהודים והערבים שוכני הערים במזרח-התיכון.רמות בינוניות עד גבוהות של ספיגה נמצאות שוב בצפון הודו ורמות גבוהות נמצאות במובלעות בודדות כמו הנוודים הבדואים בחצי האי ערב וכמה חברות רועים בצפון ניגריה ובמזרח אפריקה.

ברור שהיונקים חייבים להיות מסוגלים לשתות חלב בינקותם,אך מדוע היונקים ובהם רוב בני האדם,מאבדים את היכולת לייצר את תסס החלב בנעורים ובבגרות?הסבר אפשרי אחד לחסר תסס-החלב אחרי הינקות הוא,שבדרך כלל אין הברירה הטבעית פועלת לטובתם של גורמים כימיים ופיסיים שהאורגניזם אינו זקוק להם.

כאשר גדלים תינוקות היונקים והופכים גדולים וכבדים יותר שוב אין אמהותיהם מסוגלות לייצר מספיק חלב כדי לספק את צורכיהם התזונתיים.יתרה מכך,אמהות היונקים צריכות להתכונן להריונות חדשים ולטיפול בתינוקות נוספים על ידי הפסקת ההנקה ואילוץ הצאצאים לחפש בעצמם מזונות של בוגרים.הדרך היחידה שבאמצעותה יכלו אנשים לכלול בפריטם חלב אחרי גמילתם משדי האם היא "גניבת"חלב מיונקים מניקים אחרים,המאולפים דיים לאפשר לאדם לחלוב אותם.אנשים שיכלו לעשות סינתזה של תסס-החלב אחרי תקופת הינקות לא נהנו מכל יתרון,כל עוד לא בויתו בעלי החיים המאפשרים חליבה.עקב כך, במשך מיליוני השנים שקדמו לביות מעלי הגרה,לא פעלה הברירה הטבעית לטובתם של בני האדם שיכלו לעשות סינטזה של תסס-החלב אחרי הינקות.אך כתוצאה ממוטציות שהתרחשו עדיין נמצאובשכיחות נמוכה מאוד,גנים להארכת התקופה של נוכחות תסס-החלב עד הבגרות(אנו מסיקים זאת מנוכחות תסס-החלב בגיל מבוגר במיני קופים שונים).רק בעקבות ביות מעלי הגרה,שהחל לפני כעשרת אלפים שנה,החלה הברירה הטבעית להעדיף את הפצת הגן לתסס-החלב בבוגרים בקרב חברות שהחזיקו בבהמות נותנות חלב.כיום כל אוכלוסייה אנושית,שיש בה אחוז גבוהה של נוער ובוגרים בעלי רמה סבירה של תסס-החלב,היא בעלת היסטוריה ארוכה של חליבה-ככל שהכמות הנצרכת גבוהה יחסית למצרכי מזון אחרים,כך גבוהה שכיחות הגנים הרלוונטים בקרב נוער ובוגרים.

נשאלת השאלה : מדוע יש יותר מ – 90% בעחי רמה סבירה של תסס-החלב בקרב צפון אירופאים וצאצאיהם.אילו היה צורך לשתות כמויות נכבדות של חלב כדי לספק את הצרכים התזונתיים,הייתה הברירה הטבעית פועלת למען הצלחתם הרבייתית של בעלי הגן החריג,הגורם לרמה סבירה של תסס-החלב ולא של בעלי הגנים הנורמאלים,המביאים לחסר אנזים זה.אך מדוע חייבים בכלל לשתות כמויות גדולות של חלב?במשך מיליוני שנים,בטרם אולפן הבהמות המבויותות הראשונות במידה שתאפשר את חליבתן,הסתדרו בני האדם גם בלי חלב.בכל רחבי העולם חיים אנשים בריאים בעלי תוחלת חיים ארוכה שאינם שותים חלב.אפילו היום,רוב האנשים אינם תלויים בחלב כדי לספק כל צורך תזונתי בסיסי כלשהוא.אולם עובדה זו אינה מוציאה מכלל האפשרות , שנסיבות מיוחדות מסוימות,הקשורות לסביבה ולפרהיסטוריה של אירופה,אילצו את האירופים להפוך לשותי חלב.מהן הנסיבות שבהן שתיית החלב הייתה חיונית לבריאותם,לרווחתם ולהצלחתן הרבייתית.?

החלב אינו מכיל כל חומרים מזינים שאין להפיקם ממזונות אחרים מן הצומח והחי.אך הוא מכיל כמויות גדולות של רכיב אחד שלכמויות נכבדות ממנו נזקקו האירופים,בעיקר אלו שישבו בצפון היבשת וזה סידן.-מינרל שהגוף מנצל לבניית העצמות,לתחזוקן ולתיקונן.מוצרי החלב הם המקור התזונתי המרוכז ביותר לסידן.כמויות מספיקות של סידן ניתן להפיק גם מאכילת עלים ירוקים-כהים,כמו עלי הסלק,תרד ולפת.אולם מאלה יש לאכול כמויות גדולות והם חבילות מזון יעילות פחות לאנשים המסוגלים לעכל סוכר=חלב מאשר חלב אשר שומניו וסוכריו הם מקור חשוב לאנרגיה,כמו גם לחלבונים,ויטמינים ומינרלים..גם לעיסת עצמות דג וכרסום הגידים העבים הנמצאים בסמוך לעצמות החיה עשויים לספק במידה מועטה את הצורך בסידן.וזוהי אכן הדרך בה מפיקים האסקימואים את הסידן הדרוש להם.אולם לא כל אחד יכול להשיג דגים וכרסום עצמות גדולות פוגע בשיניים בנוסף להיותו כישלון מוחלט בכל הקשור לאנרגיה.

עצם נוכחותו של הסידן אינו ערובה לכך שהוא ייספג במעיים.בדומה להרבה מזונות אחרים מן הצומח,ירקות העלים מכילים חומצות הנקשרות לסידן ומינרלים אחרים,מונעות את ספיגתם ומפחיתות את ערכם הביולוגי.החלב מצטיין כמקור תזונתי לסידן לא רק בגלל שהוא מכיל יותר סידן ממזונות אחרים,אלא גם מפני שהוא מכיל חומר העוזר לספיגתו במעיים.חומר זה הוא סוכר-החלב.

התפתחות ניצולו של החלב כמקור שאין טוב ממנו לסידן ספיג הוא אחד האיפיונים הבולטים של מחלקת היונקים.לוולדות היונקים יש שלדים רכים ולא בשלים,הצריכים להתחזק ולגדול מהר,למרות חוסר יכולתם להשיג מזון מוצק בכוחות עצמם.לכן מכילה הפרשת בלוטות היונקים פורמולה טבעית מעולה,הממריצה את ספיגת הסידם בזמן ההנקה וגורמת לשיעורים מקסימלים של צמיחת העצמות.צעירים ומבוגרים הזקוקים לסידן יכולים גם הם ליהנות מהפורמולה הזו,בתנאי שיש להם בהמות חליבה ובגופם יש רמה סבירה של תסס-החלב.

אחד הדברים העלולים לקרות עם נוער ומבוגרים אינם זוכים לסידן בכמות מספקת:מחלת רככת העצמות.אצל ילדים,הרגליםם מתעקמות בצורה גרוטסקית וגדילתן פוסקת;החזה שוקע ואצל הנקבות מתעקם אגן הירכיים,המונע את מעבר העובר בתעלת הלידה.בשנים מאוחרות יותר עלולות הרגליים,ידיים וירכיים להישבר עם הנפילה הכי רכה.ילדים וצעירים חולי רככת שלא טופלו ,סיכויים פחותים להתחתן וללדת ילדים.אמהות חולות רככת מסתכנות במוות,אם התינוק נשאר תקוע בתעלת הלידה.האם יש הוכחות לקשר בין חסר תסס-החלב לבין מחלת עצמות?כן.מחקרים הוכיחו כי בקרב לבנים,עד 47% מחולי הרככת סובלים גם מחסר תסס-החלב.ולכן באוכלוסייה בה היו בהמות נותנות חלב ומעט מקורות חלופיים לסידן,אי היכולת לעכל את סוכר-החלב הייתה עלולה ללא ספק להשפיע על התרבות מוצלחת.

כאמור,כמות גדולה של סידן בחלב ונוכחותו של סוכר-החלב,הממריץ את ספיגת הסידן במעיים,מבטיחות את יעילותו של חלב כמקור תזונתי לסידן.אם אדם אינו מסוגל לעכל את סוכר-החלב,שתיית החלב אינה רק דרך בלתי נעימה להשגת סידן-היא גם אינה דרך יעילה.

אם אבותיהם של האירופים של היום,בעלי רמת התסס-חלב הסבירה,היו תלויים בחלב כמקור לסידן ואם נשקפה להם סכנת רככת,הרי אותם אנשים שלא יכלו לשתות כמויות גדולות של חלב או שיכלו לספוג רק מעט מהסידן בחלב,היו נמצאים בקבוצת הסיכון הגבוה ביותר.

מי היו אבותיהם של האירופים המסוגלים לעכל סוכר-חלב ומדוע היו תלויים בשתיית החלב לאספקת סידן?ממצאים ארכיאולוגים מראים כי לפני עשרת אלפים שנים היו מרכז אירופה וצפונה מכוסים יערות עבותים שבהם חיה אוכלוסיה דלילה של ציידים-לקטים.המרכז הגיאוגרפי לביות בעלי חיים לחליבה היה במזרח התיכון ובאזורים המזרחיים של אגן הים התיכון.לפני 9,000 שנים החלו האיכרים והרועים הניאוליתים לנדוד צפונה.הם ביראו את היערות על ידי שריפה,שתלו דגנים ורעו את עדריהם באדמות העשב שגדל לאחר שריפת העצים.בצורת קיום כזו לא נותר כמעט מקום לגידול ירקות עלים ירוקים-כהים,עתירי סידן אך דלי אנרגיה.למעשה,רוב הזנים המוכרים של ירקות עלים ירוקים כהים לא תפסו עדיין את מקומם ברשימת צמחי העולם המבויתים,בדיוק בשל היותם מקור בלתי יעיל לאנרגיה וחלבונים יחסית לדגנים ולמזונות מן החי.אם החלוצים הנאוליתים של אירופה עמדו בפני סכנת רככת העצמות,סביר להניח שהברירה התרבותית והטבעית הייתה פועלת להגברת השימוש בחלב יותר מאשר לביות ירקות ירוקים כהים והגברת השימוש בהם.

נשאלת השאלה:האם הם אכן עמדו בפני סכנה של מחלת רככת העצמות?כן.

הוכחה : גון פניהם הבהיר של בני צפון אירופה והדרך שבה הוא הולך ונהיה כהה ככל שמדרימים מהאיים הבריטים ומארצות סקנדינביה לכיוון אגן הים התיכון.מבחינה מספרית,עור בהיר על גווניו השונים,הוא "לא נורמאלי" בדיוק כמו רמה סבירה של תסס-החלב בגיל מבוגר.רוב בני הגזע האנושי הם בעלי עור שחום או כהה וכך הם היו לפני עשרת אלפים שנים.הצירוף הנדיר הכפול של עור בהיר ורמה סבירה של תסס-החלב אינו מקרי.עור בהיר,בדומה לרמה סבירה של תסס-החלב מגביר את ספיגת הסידן.הוא מאפשר לאורכי גל לחדור מתחת לעור החיצוני ולהמיר צורה מסוימת של כולסטרול הנמצא באפידרמיס לויטמין 3D .הדם מעביר את הויטמין 3D מהעור למעיים(מבחינה טכנית הוא הופך אותו מויטמין להורמון),שם הוא ממלא תפקיד מכריע בספיגת הסידן.את הויטמין 3D ניתן להפיק גם ישירות ממקורות מזון,אך מוגבלים מאוד וכוללים בעיקר שמן דגי ים,במיוחד מכבד של דגי ים וכבד היונקים הימיים(דגי מים מתוקים לא יצלחו למטרה זו).יש לזכור שהחלב אינו מכיל כמויות משמעותיות של ויטמין D(אלא אם כן הוא מועשר)ומדוע שיכיל?הרי הוא מכיל סוכר-חלב,אשר כשלעצמו עשוי לשמש תחליחף לויטמין D בהגברת ספיגת הסידן,שאותו מספק החלב בשפע.

לאור הנאמר,שהצבע השחום הוא הנורמאלי,עשויה השפעתו המיטיבה של עור בהיר על ספיגת סידן להישמע מוזרה.אם חשיבותו של הסידן כחומר מזין כה גדולה ואם עור בהיר מעודד את הסינטזה של ויטמין D ואת ספיגת הסידן,מדוע דווקא העור הבהיר הוא ה"לא נורמאלי"?תשובה:סרטן העור.עור האדם חייב את צבעו לנוכחותם של חלקיקים הידועים בשם מלנין,אותו חומר המאפשר ללטאות לשנות את צבען והעושה את צבע הדיו של הדיונון לשחור.אצל האדם ,תפקידו העיקרי של המלנין הוא להגן על השכבות העיליות של העור מפני קרני השמש העל סגולות החודרות דרל האטמוספרה.קרינה זו מהווה בעייה חמורה למין שאנו שייכים אליו,משום שחסרה לנו שכבת השערות הצפופה המגינה על רוב היונקים מהשמש.אי השעירות חושפת אותנו לשתי סכנות קרינה:כוויות שמש רגילות המלוות בבועות,פריחות וסכנת דלקות;וסרטני עור,כולל מלנומה ממאירה,אחת המחלות הקטלניות ביותר.קו ההגנה הראשון של הגוף נגד מחלות אלו הוא המלנין.ככל שמספר חלקיקיו גדול יותר,כך כהה יותר העור וסכנת הכוויות וכל סוגי סרטן העור קטנה יותר.מלנומה ממאירה הוא בראש ובראשונה מחלתם של יוצאי צפון אירופה בהירי העור,בעלי עבר של חשיפה לקרינת שמש עזה.אחד המקומות שבהם קיים שיעור גבוה במיוחד של כל סוגי סרטן העור הוא אוסטרליה,שבה רוב האוכלוסייה הלבנה מוצאה בצפון אירופה.האשמה מוטלת על קרינת השמש משתי סיבות:בשלושים האחרונות גדלה השכיחות פי4 בעקבות העלייה בפעילות ספורטיבית בחוץ ואופנת הבגדים החושפניים;והשכיחות משתנה בד בבד עם כמות קרינת השמש ועוצמתה מצפון לדרום.לעומת זאת,רק לעיתים נדירות פוגעת המלנומה הממאירה בתושבי מרכז אפריקה עתירי הפיגמנטים ובצאצאיהם שהיגרו לעולם החדש.לא זו בלבד,אלא שכאשר לוקים אנשים בעלי עור כהה מאוד במלנומה ממאירה,הם נפגעים בחלקים נטולי פיגמנטים כמו כפות הרגליים,כפות הידיים והשפתיים.

באירופה :שכיחות המלנומה הממאירה בקרב הנורווגים עולה פי 20 על שכיחותה בקרב הספרדים השזופים.הסבר:הנורווגים לא רק בהירים,הם אימצו לעצמם את השיזוף בעירום.צבע העור של אוכלוסייה מסוימת מייצג אפוא,במידה רבה,סחר חליפין בין הסכנות של יותר מדי לעומת פחות מדי קרינת שמש:סרטן עור וכוויות מצד אחד ורככת מצד שני.סחר חליפין זה זה הוא האחראי במידה רבה למסר הגדול יותר של אנשים בעלי עור כהה ולנטיית העור להיות כהה יותר בקרב אוכוסיות קו המשווה ובהיר יותר בקרב תושבי קווי הרוחב הגבוהים יותר.

בקוי הרוחב הבינוניים העור משנה את צבעו לפי עונות השנה.סביב אגן הים התיכון למשל,חשיפה לשמש הקיץ מהווה סיכון לסרטן העור אך סיכון נמוך לרככת;קיים ייצור מוגבר של מלנין וצבע העור נעשה כהה יותר(העור משתזף).החורף מקטין את סכנת הכוויות והסרטן;ייצור המלנין יורד והשיזוף דוהה וכך מובטחת סינטזה של כמויות סבירות של ויטמין D.

הבה נצרף את כל העובדות שברשותנו:משהחלו החלוצים הניאוליתים לנדוד צפונה,הייתה סכנת הרככת גדולה מסכנת סרטן העור.החורפים הפכו קרים וארוכים והשמש נטתה יותר ויותר להסתתר מאחורי העננים ומכי ערפל.בדבבד עם זאת היה על האנשים להקטין את משטחי העור הנחשפים לקרנה(כלומר לויטמין D ),הואיל והיה עליהם להתכרבל יותר ויותר מפני הקור.לבסוף,הואיל והיו אלו רועים וחקלאים שגרו בלב הארץ ולא לחוף ים,לא יכלו לחקות את האסקימואים ולמצוא תחליף לאור השמש בשמן דגים כמקור לויטמין 3D (אלפי שנים יעברו עד שתצליח הטכנולוגיה לנצל את דגי הים הצפוני והים הבלטי).בנסיבות אלה הייתה הברירה הטבעית פועלת לטובתם של בהירי העור שאינם משתזפים,שיכלו לנצל את מנות השמש החלשות והקצרות לסינתזה של ויטמין3D.רוב האוכלוסיה איבדה לגמרי את יכולתה להשתזף.רק עיגול הפנים נשאר חשוף וכתמים וורודים הופיעו על הלחיים ושימשו חלונות של ממש לתוך העור,שתפקידם לסייע לסינטזה של ויטמין 3D.

הואיל וויטמין 3D מונע רככת רק אם צריכת הסידן סבירה,ייתכן שהעור הבהיר ורמה סבירה של תסס-חלב(נאפשר את עיכול הסוכר-חלב) הופיעו בד בבד,כהסתגלות למערכת של כוחות ברירניים.חישובים שעשה המומחה לגנטיקת אוכלוסיות קוואלי-ספורצה מראים,שהמעבר מאנשים ים תיכוניים שזופים,שחומי עור וחסרי תסס-חלב לסקנדינבים בהירי עור,בעלי רמה סבירה של תסס-חלב הושלם בפחות מחמשת אלפים שנים;זאת בהנחה שבכל דור ילדו בממוצע בהירי העור,בעלי הרמה הסבירה של תסס-חלב ב-2% יותר ילדים מכהי העור חסרי תסס-החלב.(השאר בעמודים 123-129.)