החזיר המשוקץ

מבין כל היונקים המבויתים החזיר הוא בעל הכישורים הטובים ביותר להפוך צמחים לבשר במהירות וביעילות.

במשך חייו יכול חזיר להמיר 35% מהאנרגיה במזונו לבשר,זאת לעומת 13% אצל כבשים ו – 6.5% אצל פרות.גור החזיר יוסיף למשקלו כחצי קילו על כל 1.5 ו-2.5 קילו מזון שהוא אוכל,זאת לעומת העגל,הזקוק לכ – 5 קילו מזון כדי להוסיף למשקלו חצי קילו.

פרה זקוקה לתשעה חודשים כדי להמליט עגל יחיד ובתנאים מודרנים זקוק העגל לארבעה חודשים נוספים כדי להגיע למשקל של 200 קילו.החזירה פחות מארבעה חודשים לאחר הפרייתה,יכולה להמליט 8 גורים ויותר ,שכל אחד מהם עשוי להגיע למשקל של יותר מ – 200 קילו אחרי שישה חודשים.אין ספק שהחזיר נועד לספק לאדם מזון ולהשביע את תענוגותיו הגסטרונומיים.

מדוע אפוא אסר האל על בני ישראל להנות מבשר החזיר,או אפילו לגעת בו,חי או מת?

"מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו,טמאים הם לכם"(ויקרא י"א 8)..."ולאלה תיטמאו:כל הנוגע בנבלתם יטמא עד הערב"(ויקרא י"א 24).

בניגוד לתנ"ך ,המכיל אוצר בלום של חיות אסורות,אחן בקוראן טאבו על אכילת מיני בשר.מדוע רק החזיר לא נשא חן בעיני אללה?

"הוא אסר עליכם לאכול את הנבילה,את הדם,את בשר החזיר"(הקוראן,סורה 2,168).

ביסוס הפחד והתיעוב מפני חזירים וכלפיהם המובנת מאליה התחילה לפני שנים רבות,לפחות בימי הרמב"ם שהיה רופא החצר של השליט המוסלמי צלאח-א-דין,במאה ה-12 במצרים.הרמב"ם היה שותף לרגשות הגועל שעוררו במארחיו המוסלמים החזירים ואוכלי החזירים,במיוחד הנוצרים.לדבריו,הסיבה העיקרית לאיסור שאסרה התורה על אכילת בשר חזיר היא הרגליו ומזונו שהם מטונפים ומגונים מאוד.אילו אפשר החוק למצרים וליהודים לגדל חזירים,היו רחובות קהיר מלוכלכים כמו רחובות אירופה,משום שפיו של החזיר מלוכלך כמו הצואה.הרמב"ם יכול היה לספר רק צד אחד של הסיפור.הוא מעולם לא ראה חזיר נקי.להיטותו הרבה של החזיר לגללים אינה נובעת מפגם בטבעו אלא משיטת חקלאות של אדוניו,בני האדם.החזירים מעדיפים לאכול שורשים,אגוזים ודגנים וגם מתפתחים יפה יותר ממזון כזה;הם אוכלים גללים רק כאשר אינם מוצאים מזון אחר.אם תרעיבם די זמן יאכלו גם אחד את השני,תכונה המשותפת לאוכלי כל אחרים ובעיקר בעליהם,בני האדם.גם ההתפלשות ברפש אינה תכונה טבעית לחזיר.היא נועדה לקרר את גופם והם ודאי היו מעדיפים בריכת בוץ טריה ונקייה על שלולית מטונפת בשתן וזוהמה.

כאשר מכתירים היהודים והמוסלמים את החזיר בתואר החיה המלוכלכת ביותר,יש לשאול מדוע הם סבלניים יותר כלפי יצורים אוכלי גללים מבויתים אחרים.כך למשל,תרנגולות ועיזים,אם רק יזדמן להם ,לא יתנגדו לאכול גללים.גם הכלב ישמח לסעוד ליבו בצואת בני אדם.הדבר הזה היה נכון במיוחד במזרח התיכון,בו תפסו הכלבים אוכלי הגללים את הגומחה שהותירו החזירים האסורים "כאוספי האשפה" ברחובות.אלוהי בני ישראל אסר אומנם את אכילת בשרם,אולם בניגוד לחזירים,לא נחשבו הכלבים תועבה,מותר היה לגעת בהם ואף להסתכל עליהם.

הרמב"ם לא יכול לייחס את ההתנזרות מאכילת בשר החזיר אך ורק ללהיטותו של החזיר אחר גללי צואה.ספר ויקרא אוסר על אכילת בשרן של הרבה חיות אחרות,כחתולים וגמלים,שאינן מגלות נטייה בוטה לאכילת צואה.ופרט לחזיר ,האם לא אמר אללה שכל החיות טובות למאכל?העובדה ששליטו המוסלמי של הרמב"ם יכול היה לאכול כל בשר פרט לבשר חזיר גרמה לכך שטפשי היה ואפילו מסוכן,לזהות את מושג הטהרה התנכי אך ורק עם יצורים שאינם אוכלים גללים.וכך הסביר הרמב"ם את כל מערכת הסלידות של התנ"ך בצורה שתאמה את תפקידו כרופא חצר המלך:הפריטים האסורים אינם טובים למאכל לא רק מפני שאחד מהם-החזיר-מטונף מאכילת צואה,אלא משום שכולם אינם טובים לבריאות.אולם מאיזו בחינה היו אינם בריאים?במקרה של החזיר פירט הרמב"ם:בגופו כמות גדולה מדי של לחות ויותר מדי חומר מיותר.באשר למאכלים אסורים אחרים,"תכונותיהם המזיקות" היו מובנות מאליהן ולא היה צורך בהסברים נוספים.

רק 700 שנים מאוחר קיבלה תאוריית הרמב"ם בנושא בריאות הציבור הצדקה מדעית לכאורה.בשנת 1859 נקבע לראשונה הקשר בים מחלת השערונית (טרכינוסיס) לאכילת בשר חזיר שלא בושל כהלכה ומאז היה ההסבר המקובל ביותר לטאבו היהודי והמוסלמי על אכילת חזיר.

ברבות הזמן תיאוריה זו איבדה את אמינותה מסיבה הפשוטה,שלא ייתכן שתגלית רפואית מן המאה ה-19 הייתה ידועה לפני אלפי שנים.

אבל לא זו הנקודה,הרי אין בני האדם חייבים להכיר את הרקע המדעי של הנזק שגורמים מאכלים ואשר בגללו הם נכנסים לרשימת האסורים למאכל.

בחזיר אין שום דבר מיוחד שיכול לגרום למחלות אצל בני אדם.כל חיות הבית הם סכנה פוטנציאלית לבריאות האדם.בשר בקר שלא בושל כהלכה הוא מקור שופע של שרשורים (תולעים טפילות) העשויים להגיע לאורך של כ – 5 מטרים במעי האדם ולגרום לאנמיה חמורה ולהידרדרות המגננה החיסונית של הגוף למחלות אחרות.בקר,עיזים וכבשים מעבירים את הברצלוזיס שסימניה הם כאבים,חום ,חולשה.המחלה המסוכנת ביותר העוברת על ידי בקר,עיזים וכבשים היא מחלת הגחלת,שהייתה נפוצה בקרב חיות ובני אדם באירופה ובאסיהעד שבשנת 1881 גילה לואי פסטר חיסון נגד מחלה זו.הגחלת לא כמו השערוינית,מתפתחת במהירות –תחילתה בהופעת בועות וסופה במוות.

אם הטאבו על אכילת חזיר נבע מצוו אלוהי שטעמיו רפואיים,זוהי העדות העתיקה ביותר לרפואה שאינה מתנהלת באורח תקיןץכדי למנוע את מחלת השערונית די היה להטיל טאבו אל אכית בשר חזיר מבושל למחצה ולא על אכילת בשר חזיר בכלל.

התנ"ך מכיל נוסחה ברורה ביותר כיצד להבחין בין בשר טוב למאכל לבין בשר אסור למאכל.נוסחה זו אינה מזכירה הרגלי יקיון או בשר לא בריא.היא מציינת רק גורמים אנטומיים ופיסיולוגים של בעלי חיים הידועים כטובים למאכל.

וכך נאמר בספר ויקרא י"א פסוק 3: "כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה-אותה תאכלו".

כל ניסיון רציני להסביר את איסור אכילת בשר החזיר צריך לפתוח בנוסחה זו ולא בגלל הגללים עליהם לא נאמר כלום בתנ"ך.ספר ויקרא ממשיך וקובע מפורשות שבחזיר קיים רק חלק אחד של הנוסחה.החזיר אומנם מפריס פרסה אך אינו מעלה גרה.

נשאלת השאלה:מדוע בחר האל במעלי הגרה כבעלי חיים אכילים.בין בעלי החיים שגידלו בני ישראל,שלושה היו מעלי גרה:הפרה,הכבשה והעז.בתקופה הקדומה היו שלושת אלה מייצרי המזון העיקריים בין מיני החי במזרח התיכון,לא מפני שתושבי האיזור החליטו מתוך גחמנות שמעלי גרה טובים למאכל,אלא מפני שבקר,כבשים ועיזים הם אוכלי עשב המתפתחים בצורה הטובה ביותר מאכילת צמחים שכמות התאית בהם היא גדולה.מכל חיות הבית זכו מעלי הגרה למערכת היעילה ביותר לעיכול חומרים סיביים קשים,כמו עשב וקש.קיבתם מכילה ארבעה תאים,הדומים לאבע חביות התססה,שבהן מתפרקים החיידקים ומרככים את החומרים הללו.כאשר מלחכים מעלי הגרה את מזונם,הם אינם לועסים הרבה.המזוןעובר ישירות לכרס הפנימית,שהיא התא הראשון ובתוך זמן קצר הוא מתחיל לתסןס.מדי פעם עולה תכולת הכרס הפנימית חזרה לפיו של בעל החיים בצורת גוש רך-"הגרה"-הנלעס ביסודיות ונשלח לחביות האחרות להמשך ההתססה.

יכולתם המיוחדת של מעלי הגרה לעכל תאית הייתה רבת חשיבות במערכת היחסים בין האדם לחיות הבית במזרח התיכון.על ידי גידול בהמות המסוגלות להעלות גרה יכלו בני ישראל להינות מבשר וחלב,בלי להתחלק עם בהמותיהם ביבולים שנועדו לצריכת האדם.בקר ,כבשים ועיזים מיטיבים להתקיים על אכילת עשב,קש,שחת,שלף,שיחים ועלים-מזונות שכמות התאית הגבוהה שלהם אינה מאפשרת לאדם לעכלם,גם אחרי הרתחה ממושכת.לא רק שמעלי הגרה לא התמודדו עם בני האדם על המזון,הם גם תרמו להגברת הפיריון החקלאי בעזרת דשן שסיפקו (גללים)ומשיכת המחרשות.הם גם סיפקו חוטים ולבד לייצור בגדים ועור לנעליים ולרתמות.

חשוב:חזירים,אם תאכיל אותם חיטה,תירס,תפ"א,פולי סויה או כל מזון אחר שאינו עתיר תאית,יחוללו החזירים נס של ממש בהמרת המזון לבשר;אך מזונות עתירי תאית,כמו עשב,שלף או עלים יגרמו להם הפסד במשקל.

חזירים הם אוכלי כל,אך אינם מעלי גרה.בכל הקשור למערכת העיכול ולצרכים תזונתיים הם דומים לאדם יותר מאשר לכל יונק אחר,פרט לחמורים ולקופי אדם.מסיבה זו יש דרישה כה גדולה לחזירין לצורך מחקרים רפואיים בנושא טרשת העורקים,תזונה לקויה של קלוריות וחלבונים,ספיגת מזון וחילוף החומרים בגוף.אולם פרט לאי יכולתו של החזיר להתקיים מעב וצמחים עתירי תאית,היו סיבות נוספות שהביאו לאיסור על אכילת בשרו.

החזיר לוקה ביכולתו להסתגל לתנאים האקלימים והאקולוגיים של המזרח התיכון.בניגוד לאבותיהם של הבקר והצאן,שחיו בערבות חמות,צחיחות למחצה ושטופות שמש,מוצא החזירים הוא באזורים שופעי מים,עמקי יערות מוצלים וגדות נהרות.כל מערכת ויסות החום בגופו של החזיר אינה מותאמת לאזורי החיות החמים,צרובי השמש,שבהם התגוררו צאצאיו של אברהם.גזעים טרופיים של בקר וצאן יכולים להתקיים תקופות ארוכות ללא מים והם מצננים את גופם בעזרת הזעה או מגוננים עליו מפני קרני השמש בעזרת פרווה בהירה וקצרה (צמר כבד,לוכד חום,מאפיין את הגזעים של האזורים הקרים))אף שמקובל לומר על האדם כי הוא מזיע כמו חזיר-אין לכך כל בסיס אנטומי.חזירים אינם מזיעים ובגופם אין בלוטות הזעה (בני אדם מזיעים יותר) ופרוותו הדלילה של החזיר אינה מיטיבה להגן על גופו מפני קרני השמש.כיצד אפוא מקרר החזיר את גופו?הוא נושף הרבה,אך הוא תלוי בעיקר בהרטבת גופו בלחות,שאותה הוא סופג מגורמים חיצוניים.וזאת הסיבה מדוע הוא מתפלש בבוץ.בעזרת ההתפלשות הוא נפטר מן החום בשתי דרכים : התאדות מן העור והולכה באדמה הקרה.ניסויים מוכיחים שהבוץ מיטיב מן המיםלקר את הגוף חזירים שכל צדי גופם מכוסים בוץ ממשיכים במשך זמן ארוך פי שניים לאייד את גופם מאשר חזירים שרק הורטבו במים וכאן גם טמון סוד הרגלי הלכלוך של החזיר.כאשר עולה הטמפ' ליותר מ-30 מעלות צלזיוס,חזיר שלא ימצא מרבץ נקי של בוץ יתחיל בצורה נואשת להתפלש בצואה ובשתן של עצמו,כדח להימנע ממכת חום.ככל שהחזיר גדול יותר,כך קטנה סבילותו לטמפ' גבוהות.

גידול חזירים במזרח התיכון היה והינו יקר יותר מגדל מעלי גרה,מפני שחזירים זקוקים לצל מלאכותי,למרבצי בוץ מיוחדים (כלומר למים) ולתפריט מועשר בדגנים ובמזון מן הצומח,שהוא טוב גם למאכל אדם.

בנוסף לכל המגבלות אלה התועלת שמביאים החזירים קטנה מזו של מעלי הגרה.אין ביכולתם למשוך מחרשה,שערם אינו מתאים לייצור חוטים או בדים והם לא יצלחו גל לחליבה.מבין חיות הבית הגדולות,הם היחידים שתפוקתם החשובה ביותר היא בשרם(גם חזירי ים וארנבות,אבל אלה קטנים יותר;אך עופות מספקים גם בשר וגם ביצים).

לגבי רועים נוודים כבני ישראל,שנדדו במשך שנים ותרו אחר אדמות מתאימות לחקלאות,גידול חזירים לא בא כלל בחשבון.רועים נוודים החיים באזורים צחיחים אינם מגדלים חזירים מהסיבה הפשוטה שקשה להגן עליהם מפני השמש,החום והמחסור במים,כאשר נודדים ממחנה למחנה לאורך קילומטרים רבים.ולכן,במשך השנים הארוכות של התגבשות האומה לא יכלו בני ישראל לאכול כמויות גדולות של בשר חזיר ,גם אילו חשקו בכך.אין ספק שעובדב היסטורית זו תרמה להתפתחות הסלידה המסורתית מבשר החזיר,שהיה מאכל זר ולא מוכר.אך מדוע שמרו וחיזקו מנהג זה כאחד מחוקי האל,גם זמן רב לאחר שישבו בני ישראל תחת גפנם ותאנתם.תשובה : גידול החזירים היה עדיין יקר מדי.

 

האנתרופולוד קארלטון קון ייחס את שקיעת מעמדו של החזיר המזרח תיכוני לבירוא היערות ולגידול האוכלוסייה.בראשית התקופה הניאוליתית יכלו עוד החזירים לנבור באדמת יערות האלון והאשור,שסיפקו שפע של צל ומרבצי רפש וכמו כן בלוטים,כמהין ומזונות אחרים מן הצומח.עם גידול האוכלוסייה גדל גם שטחם של המשקים ויערות האלון והאשור נכרתו כדי לפנות מקום לגידולים,בעיקר עצי זית.כך בא הקץ על הגומחה האקולוגית של החזיר.

כאשר החלו להשמיד את היערות הושמדו גם אדמות חקלאיות ושדות מרעה שבשולי היער.הרצף הכללי היה מיער לאדמת חקלאות,לשדות מרעה ולמדבר.כל צעד נוסף על פני הרצף הזה נשא בחובו רווח גדול יותר מגידול מעלי גרה והפסד גדול יותר מגידול חזירים.רוברט אור וייט,לשעבר יו"ר ארגון המזון והחקלאות של האו"ם,העריך שמשנת 5000 לפנה"ס ועד העבר הלא רחוק הצטמצמו היערות באנטוליה מ-70 אחוזים עד 13 אחוזים מכלל שטח הקרקע.תהליך גידול האוכלוסייה והכשרת הקרקע לחקלאות צמצם את שטח היערות שלחופי הים הכספי לכדי רבע;היערות בהרי הים הכספי הצטמקו עד כדי מחצית;יערות האלון והערער שבהרי הזגרוס-לחמישית או שישית; וביערות הערער ברכסי אלבורז וחורסן נותר רק החלק העשרים משטחם המקורי.

הסכנה שהייתה צפויה מצידו לבעליו הייתה ממשית מאוד ודי בה כדי להסביר את מעמדו זה.החזיר בוית מסיבה אחת בלבד-לספק בשר.כאשר לא תאמו עוד התנאים האקולוגים את גידולו,לא נמצא לו שום תפקיד חילופי שיוכל להצדיק את קיומו.לא רק שהוא הפך להיות חסר תועלת,גרוע מכך-הוא הפך ליצור מזיק וקללה רבצה על כל הנוגע ואף מביט בו-החזיר הפך חיה מנודה.מהפך זה מנוגד לחלוטין לגורלו של הבקר בהודו,שם כתוצאה מסדרה דומה של דלדלול אקולוגי-בירוא יערות,סחף ומדבור-הפך גם הבקר רע למאכל.אולם מכל הבחינות האחרות,בעיקר ככוח עבודה וכספק חלב,גדלה תועלתו עשרת מונים ומי שהביט בו או נגע בו ברוך היה1הבקר זכהה להאלהה.

ספר ויקרא אוסר בעקביות אכילת כל החולייתנים היבשתיים שאינם מעלים גרה.בנוסף לחזיר הוא אוסר למשל אכילת סוסים,חתולים,כלבים,מכרסמים וזוחלים,שכולם אינם מעלים גרה.הוא גם אוסר על אכילת שלושה חולייתנים יבשתיים שאותם הוא מגדיר בפירוש כמעלי גרה:גמל,ארנבת ושפן.הסיבה לאיסור אכילתם היא שאינם מפריסי פרסה :"אך את זה לא תאכלו מעלי הגרה...את הגמל כי..פרסה אינו מפריס.ואת השפן...כי פרסה לא יפריס...ואת הארנבת כי..פרסה לא הפריסה"(ויקרא י"א,46-).

למרות שהגמל אינו בדיוק מעלה גרה,כי המדורים לעיכול תאית בגופו שונים מבחינה אנטומית מאלה של מעלי גרה,הם עדיין מתסיסים,מעלים את הגרה בחזרה לפה ולועסים אותה,בדומה לבקר ולצאן.אולם סיווגה של הארנבת כמעלת גרה מעלה ספק בדבר מיומנותם הזואולוגית של כוהני ספר ויקרא.הארנבת מעכלת עשב רק על ידי אכילת צואתה שלה-פתרון מאוד לא גרתי לבעיית שליחת תאית לא מעוכלת דרך המעיים לעיבוד נוסף (קופרופאגיה-המינוח הטכני לתופעה).שפן הסלעים הוא יונק קטן מקבוצת התת פרסתנים,הוא אוכל עשב בעל פרסה שגודלו כגודל הסנאי;השפנים חיים בקבוצות גדולות באזורים מיוערים או סלעיים.בגופו של השפן אין כרס פנימית והוא אינו מעלה גרה.

וכך נותר רק הגמל כמעלה גרה אמיתי אשר נאסר לאכילה על בני ישראל.

כל החולייתנים היבשתיים שאינם מעלים גרה היו אסורים למאכל ורק חולייתן יבשתי אחד שהנו מעלה גרה נאסר אף הוא למאכל.מדוע?

בעיקרו של דבר דיני המאכל בספר ויקרא הם קידוד של דעות קדומות והימנעויות מקובלות וקיימות.ספר ויקרא נכתב בשנת 450 לפנה"ס-מאוחר מאוד בהסטוריה היהודית).נראה כי הכוהנים נטלו על עצמם למצוא מאפיין פשוט משותף לכל החולייתנים היבשתיים.אילו היו בקיאים יותר בזואולוגיה,היו יכולים להסתפק בקריטריון של העלאת גרה ולהוסיף את התנאי:"אך לא את הגמל".אך בשל בקיאותם הנמוכה בזואולוגיהלא יכלו להיות בטוחים שהגמל הוא המין היחיד שמעלה גרה ואינו רצוי בעיניהם.לפיכך הוסיפו קריטריון נוסף-הפרסת הפרסה-מאפיין שהיה חסר לגמל אולם נמצא אצל מעלי גרה מוכרים אחרים (לגמל שתי אצבעות גדולות וגמישות בכל רגל ולא פרסה).

אולם מדוע היה הגמל מין לא רצוי?מדוע לא לאכול בשר גמל?סיבה:הסתגלותו המיוחדת לתנאי החיים במדבר.בזכות יכולתו המופלאה לאגור מים,לעמוד בתנאי חום ולשאת משאות כבדים למרחקים ארוכים,והדרך בה הוא מוריד את ריסיו הארוכים וסותם את נחיריו כדי להתגונן מפני סופות החול,הפך להגמללנכס יקר לנוודי המדבר במזרח התיכון(דבשת הגמל מכילה שומן-לא מים-והיא פועלת כמאגר אנרגיה.על ידי אגירת השומן בדבשת זקוק שאר העור רק לשכבה דקה של שומן,דבר המקל על פליטת החום מהגוף).אולם כאשר הפכו בני ישראל לאיכרים היושבים על אדמתם לא היו זקוקים עוד לגמל.מחוץ לשטחי המדבר,הצאן והבקר מיטיבים ממנו להפוך תאית לבשר וחלב.בנוסף לכך,תהליך ההתרבות של הגמלים הוא איטי ביותר.מבחינה פיסית הנקבות מוכנות להמליט והזכרים מוכנים להזדווג רק בגיל 6.גורם נוסף המאט את תהליך ההתרבות היא העובדה שהזכרים מתייחמים אחת לשנה (ובתקופה זו הם מפיצים ריח רע),ותקופת העיבור נמשכת 12 חודש.נראה גם,שחלב הגמל ובשרו לא תפסו מעולם מקום חשוב באספקת המזון של בני ישראל.אותם אנשים ספורים, שהחזיקו גמלים ,כמו אברהם ויוסף,השתמשו בהם ככלי תחבורה בלבד,כדח לחצות את המדבר.

הסבר זה מקבל חיזוק מהעובדה שהמוסלמים אוכלים בשר גמלים.הקוראן אוסר במפורש אכילת בשר חזיר ומתיר במפורש את אכילת בשר הגמל.כל מערכת החיים של קהל חסידי מוחמד,שהיורועי מדבריות בדואים,התבססה על הגמל.הוא היה כלי התחבורה וספק המזון העיקרי שלהם.אומנם אכילתו לא הייתה תופעה יומיומית,אך פעמים רבות נאלצו הבדואים,במהלך מסעותיהם במדבר,לשחוט מספר גמלי משא כמנות דחק,כאשר כמות המזון החלה להידלדל.אילו היה האסלאם אוסר על אכילת בשר גמל,הוא לא היה תופס את מקומו בעולם.הוא לא היה מסוגל להשתלט על מרכזי הארצות הערביות,להסתער על ביזנטיון ופרס או לחצות את הסהרה ולהגיע לסאהל ולמערב אפריקה.

כאשר ביקשו הלוויים לכנס בצורה מקיפה והגיונית את דיני המאכל,שהתבססו ברובם על אמונות ומנהגים מקובלים וקיימים,הם נזקקו לעיקרון סיווגי שיגבש את מיני ההעדפות וההימנעויות הקיימים למערכת קוגנטיבית ותיאולוגית כוללת.האיסור שהיה קיים כבר על אכילת בשר גמל לא אפשר להם להשתמש באפיון של העלאת גרה כעקרון יחיד לזיהוי חולייתנים יבשתיים טובים למאכל.הם נזקקו לקריטריון נוסף כדי להוציא את הגמך מהרשימה וכך נכנס גורם "המפריס פרסה".רגלו של הגמל שונה בצורה בולטת מרגלי הבקר והצאן.הוא מפריס אצבע,לא פרסה.ולכן,כדי לאפיין את הגמל כרע למאכל,הוסיפו הלוויים את העקרון של "מפריס פרסה "למעלה גרה".המיון המוטעה של הארנבת והשפן מצביע על העובדה שחיות אלה לא היו מוכרות היטב לממיינים.הפ צדקו בקשר לרגליים-לארנבת יש טלפיים ולשפן פרסות זעירות,שלוש ברגל הקדמית וחמש ברגל האחורית.אך הם טעו בקשר להעלאת הגרה-אולי מפני שפיהם של השפן והארנבת נמצא כל הזמן בתנועה.

ברגע שנקבע העקרון,שהרגל היא הגורם המבדיל בין בשר אכיל ללא אכיל,אי אפשר היה לפסול את החזיר רק מפני שאינו מעלה גרה.צריך היה לקחת בחשבון גם את העלאת הגרה וגם את האנטומיה של רגלו,אף שהפגם המכריע היה העובדה שהוא אינו מעלה גרה.

כך מוסברת הרחבת הנוסחה,שקבעה את החולייתנים היבשתיים האסורים למאכל,מעבר לגורם היחיד של העלאת גרה.

הארנבת והשפן הם חיות בר;לנסות לצוד אותם,במקום להתרכז בגידולי מעלה גרה יצרניים יותר,היה פשוט בזבוז זמן.

אילו הייתה החרמת החזיר המצאה בלעדית של בני ישראל,היה קשה לבחור אחד מן ההסברים החלופיים לטאבו החזיר.אך התופעה החוזרת ונשנית של הסלידה מחזיר בתרבויות שונות ברחבי המזרח התיכון מחזקת את הסברה,שהאיסור העברי היה התשובה לתנאים מעשיים,שחזרו ונשנו ולא למערכת אמונות שנבעו ממושגים מיוחדים לדת מסוימת על חיות טהורות וטמאות.לפחות עוד שלוש תרבויות חשובות אחרות במזרח התיכון-הפיניקים,המצרים והבבלים-הוטקדו בשאלת החזיר בדיוק כמו בני ישראל

הטאבו המצרי על החזיר משקף את העימות היסודי בין האוכלוסייה הצפופה שאכלסה את עמק הנילוס,הקרח מעצים,לבין התביעות שמציג גידול החזיר,דהיינו-תחרות על מזונות מן הצומח,העשויים לשמש גם למאכל אדם.

אצל השומרים קרנו של החזיר ירד כאשר החלו שדותיהם המושקים של השומרים להזדהם במלח וצריך היה להחליף את גידולי החיטה בשעורה,שהיא אומנם עמידה בפני מלח,אך תנובתה דלה יחסית.

באיסלאם כאמור גם כן יש טאבו על החזיר.כאשר החל האסלאם להתפשט מערבה,מחצי האי ערב ועד לאוקיינוס האטלנטי,הוא זכה לעיקר כוחו בקרב עמי צפון אפריקה,שאלם גידול החזיר היה ענף חקלאי שולי ואיסור אכילת חזיר לא היווה גזרה קשה הן מבחינת התפריט והן מבחינה כלכלית.במזרח זכה האסלאם לעיקר כוחו ברצועת הארצות הצחיחות למחצה המשתרעת מהים התיכון,דרך איראן,אפגניסטן ופקיסטאן ועד הודו.המרת הדת לא הייתה כרוכה בשינוי קיצוני של מנהגי האכילה להמוני נמומרים הראשונים,מפני שממרוקו ועד הודו מצאו האנשים את מזןנם העיקרי בצאן ובבקר עוד טרם זמנו של הקוראן.

עד היום גבולותיו הגיאוגרפיים של האיסלאם מקבילים לאזורים האקולוגיים של מעבר מאזורים מיוערים,המתאימים לגידול חזירים,לאזורים יבשים וצרובי שמש,ההופכים את גידול החזירים לעסק יקר ולא בטוח.

גורמים אקולוגיים עומדים בבסיסן של ההגדרות הדתיות למזונות טהורים וטמאים , אך לא כל ההשלכות מובילות בכיוון אחד.מנהגי תזונה שקודשו לפי הדת והפכו לאות של קבלת אותה דת ולמידת האדיקות יכולים בתורם להפעיל כוח משלהם על התנאים האקולוגיים והכלכליים שהצמיחו אותם.במקרה של הטאבו המוסלמי על החזיר,ההיזון החוזר בין האמונה הדתית לבין הצורך המעשי הדחוף בגידול בעלי חיים הביא למעין מלחמה אקולוגית נסתרת בין נוצרים למוסלמים לאורך חופיו האירופיים של הים התיכון.דחיית בשר החזיר מפחיתה באופן אוטומטי את החשיבות שמייחסים האיכרים המוסלמים לשימור היערות,המתאימים לגידול חזירים.נשקם הסודי היא העז,משמידת יערות ידועה,שבשמחה רבה תטפס על עץ כדי לסעוד את ליבה בעלים וענפים.חופש הפעולה שניתנה לעז אפשר לאסלאם להרחיב במידה מסוימת את התנאים להצלחתו;שכן כך הורחבו האזורים האקולוגיים שאינם טובים לגידול חזירים וסולק אחד המכשולים העיקריים לקבלת דברי הנביא.בירוא היערות בולט במיוחד באזורים המוסלמים שלחופי הים התיכון.באלבניה,למשל,בולטת חלוקה ברורה בין אזורים נוצריים מגדלי חזירים לבין אזורים מוסלמיים משקצי חזירים ובעוברך מהאיזור המוסלמי לאיזור הנוצרי תבחין מייד בשטחי יערות נרחבים יותר.

העדפת מעלי הגרה על החזיר התבססה על שיקולי עלות/תועלת,לפיהם עדיפים הראשונים כמקורות לחלב,בשר וכוח עבודה וכן שירותים ומוצרים אחרים,באקלימים חמים ויבשים.

היא מייצגת החלטה אקולוגית וכלכלית "מוצדקת" ללא עוררין,המגלמת בתוכה אלפי שנות חוכמה קולקטיבית וניסיון מעשי.

אין דת נפוצה שהאיסורים שהיא מטילה על מאכלים מסוימים מקשים על פשוטי העם ליהנות מתזונה נאותה.אדרבא,בפתרון תעלומת הפרה הקדושה והחזיר המשוקץ אנו רואים שעיקר ההעדפות וההימנעויות של 4 דתות חשובות-הינדואיזם,בודהיזם,יהדות ואסלאם-אינן פוגעות בסופו של דבר ברווחתם האקולוגית והתזונתית של מאמיניהן.